לכל מי שמזדמן לירושלים החל מחודש אוגוסט2011 וגם לירושלמים עצמם ממתינה הפתעה – רחוב יפו, שהיה אחד הרחובות הסואנים בארץ, שינה פניו. למי שלא זוכר – רחוב יפו היה רחוב עמוס באוטובוסים, מוניות ומכוניות פרטיות, ובבדיקות ניטור עשן נמצא כרחוב המזוהם במדינה. באזור שוק מחנה יהודה היה פקק תמידי של אוטובוסים, שחלקם אמנם עמדו במפרצי התחנות כדי לאסוף מוסעים, אך רובם לא טרחו לעשות זאת וגרמו לפקקים ארוכים בכל שעות פעילות השוק.
עם תחילת העבודות להקמת התשתיות לרכבת הקלה בשנת 2003 נסגרו חלקים ברחוב יפו וברחובות הנושקים לו. הדבר גרם לכך שהולכי רגל הדירו רגלם ממרכז העיר שהפכה לבלתי נגישה.
בשנים אלו קיבל מרכז העיר בירושלים בכלל, ורחוב יפו בפרט, צביון של בזאר אין סופי. חנויות היוקרה נסגרו אחת אחת כשחלקן עברו לקניונים או נסגרו ובמקומם התמקמו לאורך כל הרחוב דוכני אוכל, חנויות שמעטס, חנויות בגדים, חנויות מזכרות, חנויות נעליים ואחרות במחירים זולים.
מציאות זו הביאה למצוקה לכל העסקים במרכז העיר. כיועץ עסקי ליוויתי בשנים אלו מספר עסקים מתחומים שונים במרכז העיר. הקו המשווה של העסקים היה ירידה משמעותית במספר המבקרים ויחד עם זאת ירידה חדה בהכנסות. ללא מעט עסקים יעצתי, אחרי פעולה חישובית קצרה, לסגור את החנות לאלתר, ובכך למנוע הפסדים נוספים. לעסקים רבים עדיף היה לסגור את העסק ולהמשיך לשלם שכר דירה וארנונה שהיו פחותים מהשארת העסק פתוח.
כאמור בחודש אוגוסט 2011 לאחר דחיות רבות החלה הרכבת לפעול לאחר שכל עבודות התשתיות הסתיימו. קשה שלא להתפעל מיופיים של הבתים מהמאה התשע עשרה שנוקו ונראים כעת בשיא תפארתם. לעומדים תחת לבניין ג'נראלי ומביטים ברחוב יפו לכיוון צפון מתקבלת תמונה שונה ומעניינת של הרחוב. יחד עם ניקיון האוויר והשקט, שמופר קלות מדי פעם עי ידי הרכבת הקלה, ניתן להבחין בלא מעט דוכני מזון שהחלו להציב כסאות ושולחנות בחזית עסקיהם. אנשים רבים מתהלכים במרחב שבין הבתים.
לאחר מספר חודשים של פעילות ולאחר שהירושלמים יעקלו את השינוי נשאלת השאלה האם הרחוב ישנה פניו?
ירושלים זו לא תל אביב. האוכלוסייה של ירושלים שונה בהרגלי הצריכה מזו של ת"א. פה ושם ברחובות מסוימים כמו ברחוב ש"ץ וברחוב החבצלת, וברחובות הקטנים היוצאים ממנו, נפתחות חנויות מעצבים ייחודיות שמשוות לרחוב צביון שונה. השאלה היא האם תופעה זו תזלוג לאורך רחוב יפו. יש לקוות שכן אך המציאות הדמוגרפית בירושלים מכתיבה את מאפייני המסחר בה. האם רשתות כמו זרה ואחרות יעתיקו את פעילותן מהקניונים לרחוב יפו? רשתות אלו עושות חישובים כלכליים וזאת אחרי סקרי כדאיות מעמיקים כך שנראה שכרגע לא ימהרו לעשות זאת. בקרן הרחובות יפו ונחלת שבעה הולך ומוקם בניין גדול שם תקום חנות נוספת של המשביר לצרכן, יתכן שצעד זה יגרום לרשתות נוספות להוסיף סניף ברחוב יפו.
מה יגרום לתושבי ירושלים לוותר על החניונים הנוחים המזגנים והאווירה של הקניונים ולחטט רגליהם למרכז העיר כדי לערוך קניות?
חשוב שפרנסי העיר לא ישבו ללא מעש מול מצב זה ולתת "לכוחות השוק" לחולל את השינוי כמו שמקובל בארצנו. עליהם להחליט כיצד יראה מרכז העיר עוד מספר שנים ולגזור החלטות בהתאם. אם ישבו וימתינו השינוי לא יתחולל. עליהם למשוך רשתות אוכל וביגוד וחנויות מכובדות אחרות באמצעות הנחות ארנונה מרשימות לטווח של מספר שנים. לנגד עינם של פרנסי העיר צריכים לעמוד אותה גברת או אדון מקרית יובל או מפסגת זאב שיחליטו שכדאי להם לעלות על הרכבת הקלה שתסיע אותם עד למרכזה של העיר. כאן יוכלו לחוות חוויה צרכנית, כל אחד לפי טעמו וכיסו, החל משוק מחנה יהודה והבזארים, דרך חנויות יוקרה ומסעדות שפים ידועות...
רק כך יקבל רחוב יפו צביון מכובד, ומיליארדי השקלים שהושקעו בו גם מכספי הציבור לא ירדו לטמיון.
למאמר נוסף שכתבתי בנושא הרכבת הקלה בירושלים – לחצו כאן
ירון אוזן, התנהלות - יעוץ וליווי עסקים. מלווה ומייעץ לעסקים קטנים ובינוניים מתחומים מגוונים: ענף המזון, אופנה, אנרגיות חלופיות, מרכזי טיפול שונים, עסקי אופנה ועוד.
